<אֲפוּנָה>>

היה היה פעם נסיך שרצה להתחתן עם נסיכה; אבל היא הייתה חייבת להיות נסיכה אמיתית. הוא נסע בכל העולם כדי למצוא אחת, אבל בשום מקום לא הצליח להשיג את מה שרצה. היו מספיק נסיכות, אבל היה קשה לברר אם הן אמיתיות. תמיד היה בהן משהו שלא היה כפי שהיה אמור להיות. אז הוא חזר הביתה והיה עצוב, כי הוא היה מאוד רוצה שתהיה לו נסיכה אמיתית.

ערב אחד פרצה סערה נוראית; היו רעמים וברקים, וגשם ירד בזרמים שוטפים. לפתע נשמעה דפיקה בשער העיר, והמלך הזקן ניגש לפתוח אותו.

נסיכה עמדה שם בחוץ מול השער. אבל, אלוהים אדירים! איזה מראה עשו לה הגשם והרוח. המים זלגו משערה ומבגדיה; הם זלגו אל קצות נעליה ויצאו שוב מהעקבים. ובכל זאת היא אמרה שהיא נסיכה אמיתית.

"ובכן, בקרוב נגלה את זה," חשבה המלכה הזקנה. אך היא לא אמרה דבר, נכנסה לחדר השינה, הסירה את כל המצעים ממסגרת המיטה והניחה אפונה על הרצפה; אחר כך לקחה עשרים מזרנים והניחה אותם על האפונה, ואז עשרים מיטות נוצות על גבי המזרנים.

על כך נאלצה הנסיכה לשכב כל הלילה. בבוקר שאלו אותה איך ישנה.

"אוי, נורא!" אמרה. "בקושי עצמתי את עיניי כל הלילה. רק אלוהים יודע מה היה במיטה, אבל שכבתי על משהו קשה, כך שאני שחורה וכחולה בכל גופי. זה נורא!"

עכשיו הם ידעו שהיא נסיכה אמיתית, כי היא הרגישה את האפונה ממש דרך עשרים המזרנים ועשרים מיטות הנוצות.

אף אחד מלבד נסיכה אמיתית לא יכול להיות כל כך רגיש.

אז הנסיך לקח אותה לאישה, כי עכשיו הוא ידע שיש לו נסיכה אמיתית; והאפונה הוכנסה למוזיאון, שם עדיין ניתן לראותה, אם איש לא גנב אותה.

הנה, זה סיפור אמיתי.